המלצה והצצה למסע נשים בוטיקי לדרום הודו ולסיפורי האומנות המקומית

  • המסע יוצא שוב בין ה – 5-18.2.2019  – מוזמנות ליצור קשר עם עדי וגלית •

בפוסט הזה אני מזמינה אתכם להצצה לעולמם של יוצרים ואומנים מדרום הודו.
תיקחנה אותנו לשם עדי וגלית, שמוציאות בקרוב מאד מסע נשים מיוחד, שהן קוראות לו יוניק בוטיק ומיועד לנשים שרוצות להתנתק קצת מהיומיום ולהתחבר לדרום הודו, על שלל אוצרותיה והיופי הייחודי שלה ויהיה בסימן אומנות ואומנים מקומיים, אוכל אותנטי וססגוני, מפגשי ריפוי דרך תורת האיורוודה שנולדה ממש שם, וכל זה בדרך חוויתית עם שלל סדנאות, הדרכות, סיורים, מפגשים וטעימות.
בקיצר, לקט מופלא שנאסף בפינצטה ע"י נשים משובחות.

גילוי נאות – עדי וגלית הן חברותי ממינכן מהימים הלא ככ רחוקים שגרתי בגרמניה ואני מתגעגעת אליהן עד מאד.
גלית היא מעצבת פנים, אוצרת תערוכות, אמנית, אוהבת חומרים וצבעים ואוהבת לחקור את מקורות היצירה והאמנות של תרבויות קסומות. 
ועדי היא מטפלת ברפואה הוליסטית, טבעית, מלווה תהליכים להבראת המטבח, מתמחה בתזונה צמחית וטבעית, ובעלת הבלוג 'דובדבנים של טעם'. (מי שלא ראה את הפוסט המשותף שלנו עם חגיגת עיצובים וטעמים לשולחן אביבי – חייב לקפוץ לשם בהזדמנות!)

אז לפני שהפלגנו למחוזות רחוקים, שאלתי את עדי וגלית כמה שאלות על המסע נשים שלהן וקיבלתי הצצה לקצת ממה שהן ראו שם:

> איך נולד הרעיון הזה של מסע לדרום הודו?

המחשבה שיש סיכוי שכבר לא נגיע להודו בסבב הבוגר שלנו גרמה לנו להרבה אי שקט פנימי שכזה.
לסיים את החיים מבלי לחוות אותה שוב, ממקום חוויתי אחר, חדש, בוגר, לבחור את הדברים שהכי הכי עושים את זה, לנו הנשים,
אוכל ובישול אותנטי, אומנות וקראפט, תורת הריפוי המקומית האיורוודה, מפגש תרבותי ססגוני שאין שני לו,
הפעם דרום הודו היתה על הכוונת…כוונת ממוקדת וברורה.
לצאת עם אשה, חברה.
לבחור…ולמרות היותנו אמהות, עסוקות, מלאות מחויבויות, עלויות….לצאת למסע כזה.
התחברנו גלית ואני, עם רגשות משותפים ודומים, לצאת להרפתקאה משותפת, נשית ומרגשת ומתוכה ליצור מסע שכזה גם עבור נשים שכמותינו, אמיצות, מעיזות…וכל זה רק לשבועיים.


> למה דוקא בחרתן בהודו?

הודו היתה ועדיין מן סוג של תעלומה, מסתורין, מיקס של הכל מהכל ברגע אחד. זה הקסם שבה.
מפגש של חדש ועתיק, עושר ועוני, ססגוניות ואפרוריות,
לא מוכר, נוגע בכל, בגוף, בלב, במחשבות, בסדרי עדיפויות, בקביעות, בכללים וחוקים,
מתרחשת שמה עמוק פנימה פעולת מיקסר שכזו, אם נרצה ואם לא.
געגועים למרחבים אחרים ושונים, לנופים טרופיים, לערים מטריפות ומלאות חיים, לחופים אקזוטיים, כפרים אותנטיים, מפגשים עם אנשים ונשים.
הכרות מקרוב עם עולמות של מסתורין, של אמונה, פולחן, דת, נשים ומשפחה.
בחרנו לדרום!


> מה מיוחד במסע שלכן? ואיך בחרתם את המקומות שתגיעו אליהם? 

המסע הבוטיקי שלנו נבחר להיות שכזה, לאחר חודשים של חקירה לעומק.
ליקטנו את התוכן שלו בפינצטה בכדי להפוך אותו למסע, שכל אישה תירצה להשתתף ולהתנסות שבכמותו. כל יום מלא בעושר וגיוון, נגיעה והתנסות.
ואם בסימן נשים עסקיננו, עם הנחיתה בעיר מיוחדת במינה, ליד הים, עם נופים אקזוטיים שאין כמותם, ננחת נחיתה נוספת לפסיבל הנשים הגדול בעולם!!! יארחו אותנו נשים הודיות, שילוו אותנו לטקס הייחודי הזה, ילבישו אותנו בסארי ונצא יחד להשתתף עם עוד אלפי נשים הודיות ונשים מכל רחבי העולם.

 


> אז קחו אותנו קצת למראות האומנות וסיפורי האומנים שפגשתם

אריגה – את האורגים פגשנו בחדרי חדרים. בחדרים פנימיים, קטנים, מותאמים במבנה שלהם למכשירים הגדולים ולאנשים הקטנים המפעילים אותם.
כלים אותנטיים, ידניים, המופעלים המון שעות ביום על מנת ליצור סארי אחד, אלפי מטרים של חוט כותנה הרץ מצד לצד.
את חוטי הכותנה מכינים בתהליך ארוך של עיבוד הסיב, שטיפה, ייבוש, גלגול הסלילים.
הכל נעשה בתהליכים טבעיים, בעמלנות מטורפת וסיזיפית.

את ציורי הקולאם פגשנו בפתחי הבתים בשיטוטים ברחובות טריבנדרום. ציורים העשויים מקמח אורז, המאופיינים בצורות גיאומטריות וצורות מהטבע, הנעשים על ידי הנשים ההודיות על מנת לזמן שגשוג לביתן.
הציורים, המונחים על מפתן הבית, נפגעים במהלך היום מאנשים שהולכים עליהם, מגשם ורוח, אולם בכל בוקר מצוירים מחדש.
השימוש בקמח אורז בציור הקולאם נועד למשוך נמלים, ציפורים וחיות קטנות אחרות אל פתח הבית, ובכך מזמינים אותם אל חיי היום יום מתוך תפיסה של דו-קיום הרמוני עם היקום. ניתן למצוא מוטיבים שונים כגון עלים, שמש, כוכבים.
שמענו גם שאם מצויר פרח במרכז הציור – זהו סימן לאישה רווקה בבית.
משמעות השימוש בצורות סגורות, על פי המסורת, מונע באופן סמלי מהרוחות הרעות להיכנס אל הבית.
הדפוסים השונים נלמדים ומועברים מאם לבת.


קליעה בקש ובענפי עץ דקל הקוקוס
  – בקומראקום, בפינה קסומה, ישבה לה עלמת חן הודית וקלעה מענפי דקל תיקים מהממים.
קליעה, אחת האמנויות העתיקות בעולם, המתבססת על שזירת מיני ענפים, קנים ועשבים שימשה בעבר בעיקר לשם יצירת מוצרים שימושיים.
חומרי הגלם הטבעיים הזמינים באזור דרום הודו הינם סיבים מעצי הקוקוס ודקלים למיניהם.
הטכניקה העיקרית בקליעה מבוססות על שתי וערב ומזכירה אריגה.

את שוזרות החבלים פגשנו גם כן בקומראקום. כל אחת אוחזות בגוש גדול של סיבים מקליפת הקוקוס.
בעזרת מכשיר פשוט, המסובב את הסיבים והחזקה נכונה שלהם, נוצרים חבלים דקים וארוכים הנשזרים גם הם זה בזה, ליצירת חבלים עבים וחזקים המשמשים להכנת מוצרים שונים.
כל אחת מהשוזרות הראתה לנו כמובן את המיומנות המדהימה של יצירת חבלים באופן ידני.


גילוף בעץ – 
פסלוני אלים המגולפים בעץ ממלאים את המקדשים הרבים בהודו וגם את המקדשים הפרטיים בבתים, המלאים בצלמיות עץ. זהו סוג של פיסול בעזרת אזמל, סכין גילוף או בעזרת כלים אחרים.
בכניסה למקדש Padbhanabaswamy בטריוונדרום מצאנו סדנה קטנה וקסומה לגילוף בעץ. המון מכשירים ישנים, שידיים רבות נגעו בהם, יצרו פסלוני אלים בגדלים ובמראות שונים.
לכל אל – המאפיינים שלו, עם הפרטים הכל כך מדויקים הבאים לידי ביטוי במלאכת מחשבת של אותם מגלפים בעץ.


מה אומר ומה אגיד, הלוואי והייתי יכולה להצטרף למסע הזה ולראות את המקומות האלה במו עיני. מקווה שיצליח לי בפעם הבאה.
מי שתרצה להצטרף למסע הקרוב, שיתקיים בתאריכים 5.2.19 – 18.2.19 מוזמנת לפנות לעדי או גלית ולקבל עוד פרטים במיילים ולקרוא עליו עוד כאן
adishapira6@gmail.com
galitwe1@012.net.il

ומי שתגיד את הקוד הסודי MY PIECE OF CRAFT מובטחת לה הנחה מיוחדת שמחכה לקוראות הבלוג.

מחכה לתמונות שלכן! ספרו לי איך היה.
נתראה בפוסט הבא
שלכם, דלית

* כל התמונות צולמו ע"י עדי וגלית *

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *